פרופ' מורטון ויינפלד

מדור זה נועד לסקור תופעות, התפתחויות ותהליכים שאפיינו את חיי היהודים בתפוצות השונות, בעיקר בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה. הוא, כמו החיבור האנציקלופדי הזה בכללותו, אינו יכול ואינו מתיימר להקיף את כל התפוצות, או לדון בכל התופעות המהותיות לחיי היהודים בהן בתקופה הנדונה. כמו במדורים אחרים, כך גם במדור זה, בחרנו להדגים את תהליכי השינוי, המודרניזציה והחילון, כפי שהתרחשו, ובמידה שהתרחשו, בארצות-התפוצה הנדונות כאן.
קיים גיוון רב במציאות שבפניה עומדות קהילות יהודיות רבות בתפוצות. ואף שכל מיון הוא תמיד בלתי מושלם, ניתן עקרונית לתאר בתפוצות שלושה סוגי התנסות ושלושה מקבצי ארצות, בהתבסס על תכונותיהן של החברות המארחות.
תחילה: הארצות הדוברות אנגלית - ארצות הברית, קנדה, הממלכה המאוחדת ואוסטרליה. אלו הן חברות של דמוקרטיה יציבה, שבהן היה מצבם של היהודים טוב ביותר במרוצת התקופה המודרנית כולה; התקיימה בהן מזיגה של צמד המטרות של השתתפות בחיי החברה הסובבת יחד עם השמירה על צורות חיוביות של זהות יהודית וניסוחה מחדש. אחריהן באות מדינות אירופה, ממערב למזרח, על המעלות והמורדות במסורת החדשה להן של דמוקרטיה ושל סובלנות, או העדרה של זו (בארצות הפאשיסטיות, מכאן, והקומוניסטיות, מכאן). ולבסוף, אותן חברות לא-מערביות ולא אירופיות, שבהן ניכר פחות רישומה של המודרניזציה, ושבהן התנסו היהודים בקשיים ניכרים ובמידה רבה של חיים מתוך חוסר ודאות.
כפי שניתן לעמוד מן הערכים שנכתבו למען מדור זה, המפגש עם החילון והמודרניזציה היה הדוק יותר בקבוצות הראשונה והשנייה. אבל אפילו באותם אזורי העולם הלא-מערבי הנחשבים ל"מתפתחים", נחשפו קהילות רבות של יהודים למגמות של מודרניזציה הודות לרמת החינוך הגבוהה שלהם, למעמדם החברתי ולקשריהם הבינלאומיים. במקרים אחרים נותרו הפערים גדולים, ותהליך המודרניזציה התקיים במלואו רק בקרב יהודים שעלו לישראל.
המגמה בתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה היתה ברורה. יהודי התפוצות התרכזו פחות בארצות בעלות רמת החיים הנמוכה יותר של מזרח אירופה, אמריקה הלטינית והמזרח התיכון, ויותר בארצות ש"מדד הפיתוח האנושי" שלהן גבוה יותר - ישראל ומדינות המערב. האוכלוסייה היהודית של ישראל הוכפלה במרוצת השליש האחרון של המאה ה-20, שעה שהאוכלוסייה היהודית בארצות הליבה של התפוצות פחתה בחמישית.
מכל ארצות התפוצה, רק בגרמניה, בקנדה ובאוסטרליה הסתמן בתקופה זו גידול בעל משמעות באוכלוסייה היהודית. אבל ארצות הברית, חרף העמידה במקום מבחינה דמוגרפית של אוכלוסייתה היהודית, נותרה ארץ התפוצה הדומיננטית ובה מתרחשים המפגשים המאתגרים ביותר עם המודרניזציה. ובעוד רבים מהחוקרים מתמקדים בהקטנת מספרה ובהיחלשות זהותה של האוכלוסייה היהודית באמריקה, והם מייחסים אותן לנישואי תערובת, לרמת פוריות נמוכה ולתהליכי טמיעה, מתמקדים אחרים במגמות המתחדשות בקרבם ובהתקרבות המתחוללת בין זהותם האמריקנית לזהותם היהודית. אף שהשפעת גומלין זו בין שתי הזהויות קשורה מבחינה היסטורית בפשרות וביצירת מסגרות מתבדלות, הרי שבראשית המאה ה-21 היא מזכירה יותר ויותר "התמזגות". דוגמה למזיגה כזו יכול לשמש הסנטור ג'ו ליברמן, יהודי מסורתי, שהיה מועמד לסגנות הנשיא. יהודים אמריקנים שזכו להצלחה בתחומי עיסוקם בשל תרומתם התרבותית לחברה כולה - מאל ג'ולסון, זמר הג'אז משנות ה-20, ועד וודי אלן של הזמן האחרון - מדגימים בהחלט את יסודותיה של התאמה זו.
יתר על כן, עיון בזהויות של יהודי התפוצות בחברות המערביות, שהן מודרניות ואפילו פוסט-מודרניות, עשוי להזכיר יותר מסע מאשר שורה של מדדים מסורתיים יציבים. מוקדם של המחקר ושל ההבנה במקרים כאלה - וזו בעצם השקפה אופטימית - אינו במדידה כמותית של "עד כמה יהודיים יהודי אמריקה" (או בריטניה או צרפת) כי אם יותר בשאלה "מהן האיכויות שבהן ניכרת יהודיותם של יהודי אמריקה?". חברות מודרניות הן אלו שבהן הזהות היהודית היא במידה רבה רצונית, אבל היא נזילה ביותר באופייה במהלך החיים.
מכל מקום, בתקופה של חידושים בדת מתגלה לעינינו, בארצות הברית ובמדינות מערביות אחרות, פרדוקס: תהליכים מתמשכים של נישואי תערובת וחילון מתקיימים בצד דוגמאות דרמטיות של מזיגת יסודות והתחדשות בכל הזרמים הדתיים היהודיים. יהודים הנמנים עם זרמים אורתודוקסיים, רפורמיים, קונסרבטיביים ורקונסטרוקציוניסטיים מאמצים להם את השואה ואת ישראל כנושאי התייחסות וכמקור לטקסים המקובלים ברפרטואר שלהם. ותוך כדי כך, הגיוון הגדל והולך (לפעמים אף בתוך הזרמים עצמם) מוביל לקיטוב ולמתח בין האורתודוקסים ללא-אורתודוקסים.
מחוץ לארצות הברית ישנן קהילות, כגון קנדה ואוסטרליה, שהשיגו הישגים ראויים להערכה בשילוב של מעורבות בחברה הסובבת עם שמירה על זהות תרבותית יהודית. קהילות אחרות גילו כי התמודדותן עם תהליכי המודרניזציה מושפעת מהקשריהן ההיסטוריים. כל הקהילות האירופיות עומדות מול מורשת השואה ו"הבעיה היהודית", על צורותיה השונות, שקדמה לה. קהילות מזרח אירופה חייבות גם להתמודד עם השפעתה של תקופת השלטון הקומוניסטי, על התנגדותו - ברוב שנות קיומו - ללאומיות, לדת ולתרבות היהודית. חרף התוצאות ההרסניות של משטרים עוינים, מתגלים בקהילות אלו, תוך כדי המשיכה אל המודרנה, סימנים מפתיעים של תחייה תרבותית יהודית, דווקא במקום שהיה ניתן לצפות לה פחות מכל מקום אחר.
בצרפת, בגרמניה ובמדינות אחרות במרכז אירופה נתעצבו הקהילות היהודיות בתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה בסיועם של גלי הגירת יהודים מצפון אפריקה, ישראל ורוסיה. יהודים ברוסיה, באוקראינה ובפולין נאלצו להיאבק בשקיעה דמוגרפית בתקופת נפילת הקומוניזם ואחריה. בדומה לכך היו גם יהודים באמריקה הלטינית ובדרום אפריקה נתונים להשפעתן של צורות אחרות של חוסר יציבות פוליטית ושל תמורות ושינויים, והם מילאו בארצות אלו תפקידים חשובים גם במגזרים המסורתיים וגם במגזרים החותרים לשינוי ולרפורמה.
ובשעה שמעברים אלה מתרחשים בתוך קהילות התפוצות, עדיין קיימת במלוא חריפותה הסוגיה של הקשרים בינן לבין ישראל. בין התפוצה לבין ישראל קיים דפוס רבגוני של השתתפות (ולדעת אחדים, של התערבות) זו בחייה של זו. במידה גוברת והולכת, עם הגירתם של ישראלים לתפוצות ועלייתם של יהודים מהתפוצות לישראל, מתהדקים הקשרים הדו-כיווניים בין התפוצות לישראל. למיעוט חזק של יהודים מחויבים לזהותם בתפוצות, ישראל - על כל משלביה הפוליטיים, הביטחוניים והחברתיים-תרבותיים - היא חלק מהמציאות היהודית היומיומית שלהם. דבר זה נעשה קל יותר בשל מציאותו של עולם יהודי "וירטואלי", של "הכפר העולמי" היהודי, הניזון מביקורים הדדיים, מקשרי טלפון ומעל לכול - מהאינטרנט.
כמה מהניסויים הנערכים בתפוצות בתחומי התרבות היהודית ובדת החלו רק לאחרונה להגיע לישראל, אף שקו התיחום הדתי נותר חד כשהיה. פולמוס "מיהו יהודי?" מדגים את המתח הקיים כאן, כאשר ישראל טרם הגיעה לפלורליזם הדתי-תרבותי שניתן למצוא ברוב התפוצות.
בראשית המאה ה-21 עולים וצפים ביתר שאת כמה אתגרים הנוגעים ליחסי ישראל והתפוצות. אף אחד מהצדדים אינו יכול לטעון למעמד של השותף הדומיננטי במה שמסתמן והולך כיחסים סימביוטיים, שבהם תלות הגורל ההדדית היא המציאות העכשווית. מובן שתסריטים עתידיים שונים של מהלך הסכסוך המזרח-תיכוני יוליכו בהכרח לכיוון התפתחות שונה של הקשר בין ישראל לתפוצות. אפשר בהחלט שחלקים מן התפוצות יתרחקו או אפילו יינתקו מישראל, ואילו אחרים ייעשו אפילו יותר מעורבים בגורלה. חיזוי עתידן של תפוצות היהודים הוא דבר בלתי אפשרי, כפי שהוכיחה המאה ה-20.
גם אין זה ברור אם ישראל צריכה, או תוכל, למלא תפקיד בארגונם הפוליטי של יהודי התפוצות. גופים יהודיים בינלאומיים, כגון הקונגרס היהודי העולמי והסוכנות היהודית, מנסים להעניק כיוון, תכנון ומנהיגות בבעיות ספציפיות המשותפות לכל חלקי התפוצות. גם הגוף החדש, "המכון לתכנון מדיניות העם היהודי", עורך פעילות מחקרית ודיונים ומנסה להעלות הצעות לפתרונן. פעילות דומה עורכים גם גופים יהודיים אחרים בתפוצות השונות.
המפגש עם המודרנה וההתפתחויות שחלו בעבר בחיים היהודיים הביאו לידי יוזמות המנסות לשלב בין מגמות הפוכות. אין זה סביר שתוכניות שיועלו באליטות עשויות להפיק, לא כל שכן לכפות, הנדסה חברתית חדשה בתפוצות, בלי שיסתמכו על תנועות עממיות חזקות החותרות לשינוי ולהתחדשות.