פרופ' ישראל ברטל

תופעת החילון בחיים היהודיים מתגלה בתמורות שהתרחשו בחיי היחיד והקבוצה, בדרכי ההתנהגות של גברים, נשים, ילדים וילדות, ובזיקות הגומלין בין האדם הבודד למשפחה, לקהילה, למקום המגורים וליחידה הפוליטית. מכלול השינויים שעברו על היהודים כפרטים בתוך קבוצה, ועל היהודים כישות קיבוצית, במהלך מאתיים השנים האחרונות הוא עניינו של המדור העוסק ב"חיי היומיום". תהליכים פוליטיים, חברתיים וכלכליים שאירעו סביב היהודים עקרו מסורות נושנות, ביטלו מוסדות וארגונים ושינו מנהגים, בגדים ומאכלים. המסגרות החברתיות הקורפורטיביות, שבהן נשמרו דפוסי החיים המסורתיים (הקהילה, "החברה הקדושה"), לא שרדו אל מול כוחה המצמית של המדינה הריכוזית המודרנית. מאז 1750, השנה שבה הכפיף החוק הפרוסי את הקהילה לפיקוח ממלכתי, בוטל השלטון העצמי היהודי בהדרגה במדינות אירופה ובאגן הים התיכון. השלטון הריכוזי, אם בגילויו האבסולוטיסטי ואם במופעו הדמוקרטי, חדר גם אל תוך התא המשפחתי וערער על קדושת הטקס הדתי ועל הבסיס ההלכתי של חיי האישות. לעתים נקט השלטון אמצעי כפייה לזירוז ביטולן של מסגרות הקיום הייחודיות. כך, למשל, נעשה השירות הצבאי באימפריות הרב-לאומיות של מרכז אירופה ומזרחה מכשיר רב עוצמה ל"תיקון" בני הקהילה היהודית.
המפגש בין המדינה הריכוזית לבין קהילה האוטונומית, שהפך את היהודים מבני עדה אתנית-דתית נבדלת לנתינים (ולימים גם אזרחים) של ממלכה, הביא, במוקדם או במאוחר, לפירוק מסגרות חברתיות מסורתיות ולהסרת הסייגים המשפטיים, התרבותיים והחברתיים שהגנו על אורח החיים הטרום-מודרני. כוחות השוק במשק הקפיטליסטי המתפתח עשו גם הם לא מעט לשינוי דפוסים חברתיים ולעקירת אורחות חיים נושנים. הקהילה היהודית שהיתה, הן בארצות הנצרות הן בממלכות האיסלאם, קורפורציה המעוגנת במערכות פיאודליות, לא עמדה בפני ההתפתחויות הכלכליות ששינו את פני העולם בעת החדשה. המהפכה התעשייתית, שהולידה מערכות תחבורה חדשניות (ספינת הקיטור, הרכבת והמטוס) וקירבה רחוקים, הצמיתה מערכות כלכליות רבות-שנים והעלתה במקומן מרכזי עסקים חדשים. אנשי עסקים יהודים מבגדאד פרשו רשתות סחר בינלאומי בין לונדון, עדן, בומביי והונג-קונג. הם נעשו (כבני משפחת ששון בנמלי האימפריה הבריטית) לנציגי הקפיטליזם האימפריאלי. היהודים שהתמחו בראשית העת החדשה במסחר, במתן אשראי ובהפעלת משק החכירות (בארצות מזרח אירופה), היו מעין אי קפיטליסטי בתוך סביבה פיאודלית. ככל שהלך המשק הקפיטליסטי והתפתח, איבדו היהודים את ייחודם בתחום הפיננסי והמסחרי. ענפים כלכליים, שבהם התמחו במשך דורות, נעשו מיותרים. רבים איבדו את בסיס קיומם ונאלצו לעקור ממקומות ישיבתם, להמיר את פרנסותיהם ולהשתלב בסדר עולם זר ומנוכר. היו שעשו זאת בהצלחה גדולה ונטלו חלק בפיתוח הבנקאות, המסחר והתעשייה במקומות שאליהם היגרו. רבים אחרים, ובמיוחד באותם חלקי עולם שבהם איחר המשק הקפיטליסטי להתפתח, הצטרפו לתנועות פוליטיות וחברתיות שביקשו להתמודד עם מה שעוללו התיעוש המזורז והעיור המהיר למי שגורלם לא שפר עליהם.
הבורגנות היהודית החדשה, שצמחה במאה ה-19 בעריה הגדולות של אירופה ובמרכזי המסחר של אגן הים התיכון, היתה סוכן חדשנות מובהק. סוחרים יהודים, תעשיינים, בנקאים, רופאים ועורכי-דין היו חלוצי האקולטורציה של היהודים. הם אימצו את לשונות האימפריה או המעצמה הקולוניאלית (רוסית, גרמנית, צרפתית או אנגלית); שינו את לבושם וזנחו את המנהגים הדתיים הישנים; בתיהם נבנו ורוהטו בטעם האירופי וזמנם החופשי הוקדש לתיאטרון, לאופרה ולאולמות הקונצרטים. את בניהם ובנותיהם הם שלחו לאוניברסיטאות במטרופולין של האימפריה. לא מעטים מאלה היו לרופאים ידועי שם, משפטנים בעלי השפעה, אנשי מדע מהוללים, הוגי דעות, סופרים ומשוררים בלשונות המדינה. אולם, עם אימוץ האופנות, המנהגים ודרכי ההתנהגות מן החוץ, היו בשכבה החברתית הזאת גם מי שביקשו לשמר משהו מן המורשת הקבוצתית הישנה. כך באו לעולם ניסיונות של רפורמות דתיות, קמו בתי ספר יהודיים בעלי גוון מודרני, נוסדו עיתונים יהודיים בלשונות האימפריה או המדינה ונולדו ארגונים על-קהילתיים למטרות פילנתרופיה והגנה על המיעוט היהודי בארצות שונות. מאות אלפי היהודים שנפלטו ממערכות הכלכלה הטרום-מודרנית שקרסו ונעלמו, היו אף הם סוכני מודרניזציה וחילון. העיירה היהודית במזרח אירופה, וכמוה גם קהילות היהודים הספרדים בארצות הבלקאן, איבדו את בסיס קיומן הכלכלי. במאות ה-18-16 מילאו יהודים תפקיד קולוניזטורי בעידוד המלכות והאצולה, כמייסדי ערים או כספקי אשראי, סחורות ושירותים. תפקידים אלה נעשו מיותרים נוכח התמורות שחלו במשק העולמי ובנתיבי הסחר הבינלאומי. מאות אלפי יהודים היגרו מן העיירות והערים שירדו מגדולתן אל כרכים וערים גדולות שנעשו למרכזי הכלכלה החדשים. אודסה, עיר נמל אימפריאלית שנוסדה בעשור האחרון של המאה ה-18, מנתה מאה שנה לאחר הקמתה כמאה וארבעים אלף יהודים. ורשה, עיר שבה נאסרה מאות שנים ישיבת קבע על היהודים, משכה אליה במרוצת המאה ה-19 מאות אלפי יהודים. תהליכים דומים אירעו בקושטא, סאלוניקי ואיזמיר שבאימפריה העותמאנית. בניו-יורק התקבצו עד מלחמת העולם הראשונה מאות אלפי מהגרים. רובם ככולם, המוני יהודים חסרי בסיס כלכלי שנעקרו מאורח החיים המסורתי, היוו את התשתית הדמוגרפית והסוציולוגית לצמיחתן של תנועות המונים לאומיות ורדיקליות. תנועות אלה ביקשו, כל אחת לפי דרכה הרעיונית ונסיבותיה הפוליטיות והאתניות, לשמר זהות יהודית חלופית לסדר העולם הישן. חברי התנועות הללו, בדומה לבני שכבת הבורגנות היהודית החדשה, ספגו הרבה מהשפעות הסביבה. הם עיצבו אורחות-חיים יהודיים, שהיו חדשניים ומרדניים ובה בעת שימרו זיקה עמוקה לזהות האתנית המיוחדת של היהודים. כך, למשל, עיצבו זרמים שונים בתנועה הלאומית היהודית ובתנועות הפועלים חגים ומועדים, טבעו את חותמם בלבוש ובלשון הדיבור ואף השפיעו במקרים מסוימים על סביבת המגורים, הריהוט וכלי הבית.
רדיקליזם לאומי ורדיקליזם חברתי זכו במאה ה-20 להשפעה כבירה על אפיקי המעבר בין מסורת למודרנה בחברה היהודית. השפעתם ניכרה גם במקומות היישוב שבהם נותרו היהודים וגם בארצות ההגירה החדשות. במקרים לא מעטים התחברו שני סוכני המודרניזציה של החברה היהודית - הבורגנות החדשה והתנועות הרדיקליות - והשפיעו במשותף על עיצוב סדר היום היהודי החדש. גם הפילנתרופיה היהודית של מעמד הבורגנות וגם התנועות הרדיקליות, בין שהיו בעלות מסר לאומי, חברתי או שמיזגו את שני אלה (וכך היה ברוב התנועות), ביקשו במודע ובמוצהר לעצב "יהודי חדש". אלה, כמו אלה, לא רוו נחת מן החברה היהודית המסורתית. שני סוכני המודרניזציה היו סוכני שינוי, והם לא ביקשו לשמר את הקורפורציה היהודית המיושנת. בפילנתרופיה היהודית וברדיקליזם היהודי לסוגיו נודעה חשיבות רבה לקבלת אתגרי המודרנה באופן מבוקר. לא כל מה שבא עם תמורות העת החדשה נראה כרצוי. לסוכנים הללו היתה מודעות גבוהה ביותר לצורך "לביית" את הכוחות החיצוניים שעקרו את המוסדות והמנהגים הישנים. כמו כן היה להם, לעתים קרובות, מצע מפורט ומנומק היטב לגבי מה שצריך להיעשות כדי לברוא "יהודי חדש", בריא ברוחו ובגופו, המקיים חיים נאותים במסגרת סדר העולם המודרני. אולם עוצמת המדינה המודרנית וכוחות השוק מצד אחד, וחולשתן של המסגרות האידיאולוגיות מצד שני, הניחו כר נרחב למקריות, לספונטניות ולחוסר הכוונה. חיי היומיום של היהודי אמנם השתנו מן היסוד במאתיים השנים האחרונות. אולם יש להניח כי מסילת הברזל, ספינת הקיטור, הטלגרף והעיתון המודרני טבעו את חותמם בחיי היהודים לא פחות, ואולי אף יותר, מאשר מצעיהן של אגודות פילנתרופיות או מפלגות פוליטיות.