עורך ראשי

עורך המדור זיכרון, מיתוס והיסטוריה

פילוסוף והיסטוריון של רעיונות, פרופסור אמריטוס של האוניברסיטה העברית ופרופסור לפילוסופיה בקתדרה ע"ש האנס יונס
ב-New School for Social Research  בניו יורק. יו"ר-מייסד של מכון שפינוזה בירושלים. בשנת 2000 זכה בפרס ישראל בפילוסופיה.
יליד חיפה, למד פילוסופיה בירושלים, פאריס ופרינסטון. פרסם ששה ספרים וערך תשע אנתולוגיות. ספריו תורגמו לשמונה שפות, ונפוצו בארצות רבות. כיהן כפרופסור אורח באוניברסיטאות חשובות במערב, ביניהן הסורבון, פרינסטון, קולומביה, אוקספורד, המבורג, מילאנו, ומכוני המחקר העיקריים בצרפת. בשנת 2005 הוענק לו עיטור אקדמי גבוה של הרפובליקה הצרפתית. כמו כן הרצה בעשרות אוניברסיטאות ברחבי העולם. את רוב שנותיו כמורה עשה באוניברסיטה העברית בתפקידים אקדמיים שונים, השתתף בעיצוב תכניות לימודים, עודד פרסומי פילוסופיה בעברית, ויצר מסגרות בינלאומיות לדיאלוג בין זרמים בפילוסופיה.
הושפע בראשית דרכו מן ההגות האקסיסטנציאליסטית, והוא עוסק בעיקר בפילוסופיה אירופית, בתולדות המחשבה המערבית, ובמקורות האינטלקטואליים של המודרניות. בקהיליה הבינלאומית הוא נודע בעיקר בעבודותיו על קאנט, שפינוזה, היגל, ניטשה, ומה שהוא מכנה "הפילוסופיה של האימאננטיות", שהיא מושג יסוד במחשבתו. ספריו בעברית כוללים את "קאנט וחידוש המטאפיסיקה", "קאנט והפילוסופיה של ההיסטוריה", "שפינוזה וכופרים אחרים", "חידה אפילה - היגל, ניטשה והיהודים", וביאור ל"הקדמה לפנומנולוגיה של הרוח" של היגל. כן פרסם תרגום חדש ל"אתיקה", ספרו העיקרי של שפינוזה.
בראשית 2009 יצא בהוצאת פרינסטון ספרו החדש על בעיית הזהות הכפולה: "The Other Within - the Marranos. Split Identity and Emerging Modernity" .
בעבר הייתה לו קריירה מקבילה בעיתונות ובשידור. הוא ערך והגיש עשרות תכניות רדיו וטלוויזיה, ופרסם מאמרים פובליציסטיים בעיתונות הכתובה. כאינטלקטואל מעורב הוא משתתף זה עשרות שנים בפורומים רבים ומשמיע את קולו בענייני ציבור ובמאבק לשלום.  

לקורות חיים מפורטים ורשימת פרסומים, ראו:
אתר פרס ישראל
אתר מכון שפינוזה